ביהמ"ש: לא יבוטל פסק הבורר בסכסוך בין שחקן כדורסל לקבוצת הפועל י-ם

רקע

1.           תחילתן של הנסיבות אשר הובילו לסכסוך שלפניי בעונת 1999-2000 בענף הכדורסל הישראלי. באותה תקופה נמנה המשיב, אמיר כץ (היום, עו"ד אמיר כץ), בין שורותיה של קבוצת מכבי-ראשון-לציון כשחקן מן המניין, ובמהלך אותה עונה עבר בנובמבר 1999 לקבוצת המבקשת, הפועל ירושלים. לאחר המעבר לקבוצה הירושלמית ובמהלך עונת המשחקים 1999/2000, נפצע המשיב במפרק הירך (בתחילת שנת 2000), תוך כדי משחק, וכתוצאה מפצעיו נקטעה הקריירה המבטיחה שלו באיבה, והוא נאלץ לפרוש מעיסוקו כשחקן כדורסל.

התביעה בבית משפט השלום

2.           ביום 12.5.02 הגיש המשיב תביעה כספית בבית משפט השלום בת"א כנגד המבקשת, וכנגד איגוד הכדורסל (להלן: "האיגוד"), מרכז הפועל והרשות לבקרת תקציבים שליד איגוד הכדורסל (להלן: "הרשות"), בסכום כספי של 1,711,960ש"ח; ואחת הטענות המרכזיות של המשיב הייתה שבמסגרת העסקתו על ידי המבקשת, לא מילאו המשיבים אחר חובתם לבטחו בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הספורט, תשמ"ח - 1988.

3.           בעקבות בקשה שהגישו האיגוד והרשות, ניתנה החלטה בבית משפט השלום ביום 29.4.03 לעיכוב ההליכים המתנהלים לפניו, ולהעברת הסכסוך בין בעלי הדין לבוררות בפני המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל; זאת, בהתאם להוראות תקנון האיגוד המחייב כי כל סכסוך בין הקבוצה המעסיקה לבין השחקן יובא להכרעה בפני מוסד הבוררות האמור.

4.           למרות ניסיונותיו של המשיב משך השנים 2003 - 2009 להביא לביטול ההחלטה האמורה ולהחזרת התובענה לבית משפט השלום, חזרו וקבעו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון כי יש להשאיר על כנה את החלטתו בנדון של בית משפט השלום, וכך הגיע הסכסוך לבוררות בפני כב' הבורר עו"ד ישראל שמעוני (להלן: " הבורר") בשלהי 2009.

הבוררות הראשונה

5.           בהליך שניהלו הצדדים בפני הבורר, העלתה המבקשת מספר טיעונים למחיקת התובענה על הסף: ראשית, טענת ההתיישנות, לאור הזמן הרב שחלף מאז האירוע נשוא התובענה ועד למועד הדיון בפני הבורר; ושנית, טענת חוסר תום לב מצד המבקש, אשר לטענת המבקשת, העלים פרטים מהותיים מכתב תביעתו, ובעיקר, בנוגע לביטוחים נוספים אשר לטענת המבקשת ערך המשיב לעצמו. בהחלטתו המנומקת מיום 11.1.10 דחה הבורר את הטענות האמורות.

6.           סוגיה נוספת הראויה לציון בנוגע להליך הבוררות האמור קשורה למחיקת צדדים מן התובענה. בשתי החלטות נפרדות נתן הבורר תוקף להסכמות שבין המשיב/התובע לבין מרכז הפועל והאיגוד, בהן הוסכם כי הצדדים האמורים (יחד עם הרשות) יימחקו כנתבעים. כתוצאה מכך נשארה המבקשת דנן כנתבעת היחידה בהליך הבוררות, ובמספר הזדמנויות התרעמה המבקשת על כך שראה הבורר לנכון לתת תוקף להסכמות הדיוניות האמורות ללא קבלת תגובתה, וזאת על אף שלטענתה, מחיקת אותם צדדים עלולה לגרום לה לנזק כבד לאחר שהיא תישאר לבד כחייבת פוטנציאלית כלפי התובע. גם טענה זו דחה הבורר, ואציין כבר עתה כי למרות טרונייתה של המבקשת בנוגע להחלטה זו, לא ראתה המבקשת לנכון להתייחס לעובדה כי באותה החלטה, בה דחה הבורר טענה זו של המבקשת, ציין הבורר מפורשות כי ניתנת למבקשת ההזדמנות, ככל שתמצא לנכון, " להגיש בקשה מנומקת לביטול ההסדר הדיוני האמור או כל בקשה אחרת בנוגע אליו", ברם היא מעולם לא ראתה לנכון לנצל את האפשרות הזאת שניתנה לה בהחלטת הבורר; כך שאין לה להלין בנושא זה אלא על עצמה. אמנם, נושא זה אינו קשור ישירות לעילות הבקשה שלפניי, המתייחסת לפסק דינו של הבורר השני, שישב בערעור על החלטת הבורר הראשון. אלא, שנושא זה מוזכר אף בערעור, ועל כן חשוב להעמיד את העובדות על דיוקן.

7.           לאחר שמיעת ראיות, כולל גם חקירתו של התובע ושל מומחה לענייני ביטוח בתחום הספורט, נתן הבורר את פסק דינו ביום 25.7.10. כפי שמציין הבורר בפסק דינו, מאחר שהתובע ביסס את תביעתו על מחדלה של הנתבעת באי קיום חבותה להעמיד ביטוח הולם לטובתו, שבכך הפר את הוראות סעיף 7 לחוק הספורט, בחר התובע להגביל את סכום התביעה לאותם סכומים להם זכאי לפי תקנות הספורט (ביטוח), התשנ"ה - 1994; ועל כן, במקום תביעתו המקורית, בסך 1,711,960ש"ח, העמיד התובע את סכום תביעתו על הסכום הסטטוטורי של 223,634ש"ח בלבד.

8.           בפסק דינו חייב הבורר את הנתבעת בסך 148,200ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 12.5.2002 (מועד הגשת התביעה המקורית בבית משפט השלום), בתוספת סכומי הוצאות.

הבוררות בערעור

9.           לפי סעיף 8א לתקנון של האיגוד, ניתנת לצדדים האופציה להגשת ערעור על פסק הבורר, אשר יישמע אף הוא על ידי בורר כפי שייבחר בהתאם למנגנונים הקבועים לכך בתקנון האמור. בכך אימץ האיגוד את הוראות סעיף 21א לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, לפיו ניתנת לצדדים הזכות לקבוע בהסכם הבוררות שביניהם כי ניתן יהיה להגיש ערעור על פסק בוררות, אשר יישמע אף הוא בהליך של בוררות בהתאם להוראות סעיף החוק האמור. בהתאם לכך, הגישה המבקשת ערעור על פסק הבורר של עו"ד שמעוני, ובעקבות הגשת הערעור, נבחר עו"ד חיים עדיני כבורר בערעור כדן יחיד.

10.       תחילתם של ההליכים בפני בית משפט זה בבקשה שהגישה המבקשת ביום 9.12.10 (הפ"ב 15975-12-10) להעברת עו"ד עדיני מתפקידו כבורר בערעור. בקשה זו מתבססת על כך שבהחלטת ביניים שנתן עו"ד עדיני ביום 29.11.10, נדחתה בקשתה של המבקשת להתיר הגשת ראיה נוספת שלא הוגשה בפני הבורר בבוררות הראשונה. לטענת המבקשת, לאחר מתן פסק הבורר הראשון גילתה לראשונה כי הביטוח שנערך עבור המשיב בעת היותו שחקן במכבי-ראשון-לציון היה ביטוח שמי ולא קבוצתי, ולראיה השיגה המבקשת העתק מרשימת שחקנים אשר העבירה הקבוצה ביום 22.9.99 לסוכן הביטוח "ביטוח טיקוצקי" בנוגע לעונת 1999 - 2000, בה מופיעים השחקנים, והמשיב ביניהם, בשמם; ולטענת המבקשת, לפי המידע שקבלה ממזכ"ל הקבוצה, מר ישראל פרי, מכבי-ראשון-לציון לא ביטל את הביטוח של המשיב משך כל אותה עונה, גם לאחר שהמשיב עבר ממכבי והצטרף לשורותיה של קבוצת הפועל. לטענת המבקשת, עובדה זו הינה עובדה קריטית בכל הקשור להיקף אחריותה של הפועל ירושלים לביטוחו של המשיב, ובכך גם הוכחה כי המשיב לא דיבר אמת בעדותו בפני הבורר בבוררות הראשונה, שם העיד כי הביטוח הרלבנטי מטעם מכבי-ראשון-לציון היה ביטוח קבוצתי, וכי למיטב ידיעתו והבנתו, פג תוקפו של ביטוח זה עם עזיבתו את מכבי והצטרפותו להפועל.

11.       כאמור, הבורר בערעור דחה את הבקשה לקבלת הראיה החדשה. כפי שעולה מהחלטתו בנדון, הבורר בערעור סבור כי המסגרת המחייבת בניהול ערעור בבוררות אינה מאפשרת קבלת ראיות חדשות; ולדעתו, הבורר בערעור מוגבל אך ורק לשיקולם של אותן ראיות אשר כבר הונחו על שולחנו של הבורר הראשון בלבד.

12.       מעבר לכך שלדעתה של המבקשת טעה הבורר במשנתו, ולשיטתה, מסגרת הערעור בבוררות אינה מונעת מן הבורר לקבל ראיות חדשות, או לפחות להחזיר את התיק לבורר הראשון כדי שהוא ישקול אותן, אלא, שבמתן החלטה זו פגע הבורר באמון שעד אז רכשו בו שני הצדדים, מאחר שבהחלטה זו נמנעה מהמבקשת לממש את זכותה היסודית והאלמנטארית להביא בפני הגורם השיפוטי המכריע את כל הראיות הרלבנטיות; ובפגיעה כה חמורה בזכויות הדיוניות הבסיסיות של המבקשת, נוצרה עילה להעברתו מתפקידו.

13.       דא עקא, תוך כדי שבקשת המבקשת להחלפת הבורר תלויה ועומדת בפני בית משפט זה, המשיך הבורר במלאכתו ונתן את פסק דינו, בו דחה את ערעורה של המבקשת ואישר את פסק דין הבורר שניתן בבוררות הראשונה. לאור התפתחות זו, הגישה המבקשת בקשה חדשה (הפ"ב 2210-02-11) לביטול פסק בורר, וזאת לאחר שהסיקה, ובצדק, שלאחר שניתן פסק דינו של הבורר בערעור, כבר אין כל תועלת בניהול הליך על בסיס בקשה להחלפת בורר (ראה, רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל ואח' (פורסם במאגרים, מיום 5.12.10, בסעיף 96); ועל כן, ראתה לנכון להמיר את ההליך הראשון בבקשה החדשה, המתבססת, בין היתר, על אותן עילות שבגינן התבקשה החלפת הבורר.

14.       כפי שמציינת המבקשת בבקשתה, בסעיף 21א(ג)(1) לחוק קבע המחוקק, שאם ניצלו הצדדים את האפשרות של ניהול הליך של ערעור במסגרת הבוררות, ניתן להתקיף את פסק הבורר בערעור ולבקש את ביטולו אך ורק על בסיס העילות שבסעיף 24(9) וסעיף 24(10) לחוק, בעוד שכל יתר העילות (סעיפים 24(1) - 24(8)), שבגינן ניתן לבקש את ביטולו של פסק בורר, כבר אינן עומדות לרשותו של מי שמבקש לבטל פסק בוררות בערעור. עם זאת, לטענת המבקשת, אותן עילות שבגינן התבקשה החלפת הבורר, המתבססות על סירובו של הבורר בערעור לקבל ראיות חדשות, מקימות גם עילה לביטול פסק דינו לפי הסעיפים האמורים, מאחר שמניעת הזכות להגשת ראיות מנוגדת לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק) ומקימה עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24(10) לחוק).

15.       זאת ועוד, התנהגותו של הבורר בערעור, אשר המשיך לנהל את הבוררות ולתת פסק דין על אף שהייתה תלויה ועומדת בקשת המבקשת להחלפתו, יצרה אף היא עילה נוספת לביטול פסק הדין, מאחר שאסור היה לו לבורר להכריע בערעור לגופו כשידועה לו העובדה שאחד הצדדים ביקש להעבירו מתפקידו; ומן הראוי היה, שיעצור מלהמשיך בהליך עד להכרעת בית המשפט בבקשה האמורה. במקום זאת, ולמרות שידע היטב אודות הגשת הבקשה להעברתו מתפקידו, נתן הבורר את פסק דינו כאמור, ובכך פגע פגיעה קשה באמון שעד אז העניקה לו המבקשת, פגיעה אשר הקימה עילה נוספת, כאמור, לביטול פסק הדין שנתן.